תוצאת חיפוש

הקדמה: קוצר ראייה גבוה כרוך בהגברת הסיכונים לתחלואות עיניים, ויש חשיבות עליונה בטיפול להאטת התקדמות קוצר ראייה.

מטרות: להעריך את האטת קצב העלייה של קוצר ראייה במתן מקומי של אטרופין במקביל להרכבת עדשות מגע למניעת טשטוש היקפי או עדשות מגע עם פוקוס כפול.

שיטות מחקר: מחקר רטרוספקטיבי זה כלל 25 ילדים קצרי רואי בין הגילים 14-8.5 שנים. בכל הילדים חלה עלייה בתשבורת של  לפחות 0.75 דיופטר (D) בשנה שקדמה להתחלת הטיפול. המחקר כלל שתי קבוצות. קבוצת בקרה כללה 14 ילדים שהרכיבו משקפי ראייה חד מוקדיים עם Spherical equivalent (תשבורת ספרית שוות ערך) של D0.9-±-3.2 בטווח 1.5D- עד 5.3D-.

קבוצה הניסוי כללה 11 ילדים שהרכיבו עדשות מגע רכות עם פוקוס כפול (תשבורת ספרית שוות ערך של D0.7-±-3.4 בטווח 2.5D- עד 4.3D-) במשך שנה. לאחר מכן הילדים טופלו עם תוספת אטרופין במתן מקומי בריכוז של 0.01% (ע"מ+א0.01) במשך שנתיים נוספות.

תוצאות: במחקר נמצא כי בקבוצת הבקרה התרחשה עליית קוצר ראייה של D0.52-±1.12-, D0.56-±1.08- ו-D0.53-±0.96- בשנה הראשונה, השנייה והשלישית, בהתאמה.

לעומת זאת, בקבוצת הניסוי, במהלך השנה הראשונה בה הורכבו עדשות מגע רב מוקדיות בלבד התרחשה עלייה בקוצר ראייה של (p=0.0124) D0.48-±0.57-, ואילו בשנה השנייה והשלישית שבה הוספנו טיפול באטרופין מדולל לאותם ילדים הייתה עלייה של D (p<0.01) 0.34-±0.14- ו- (p<0.001) D0.29-±0.17- בשנה השנייה והשלישית, בהתאמה.

מסקנות: עדשות מגע רב מוקדיות הן יעילות בעצירת קוצר ראייה בהשוואה לתיקון חד מוקדי. תוספת טיפול באטרופין מדולל מעלה עוד יותר את יעילות הטיפול באופן משמעותי סטטיסטית.

דיון: במחקר נמצא, כי ירידה משמעותית בהתקדמות קוצר ראייה נצפתה במהלך השנה השנייה והשלישית. קבוצת עדשות מגע הציגו יעילות נמוכה יותר בהאטת התקדמות קוצר הראייה בהשוואה לקבוצת עדשות מגע+א0.01.

הבינה המלאכותית הוצגה לראשונה בשנת 1956 ומהווה מרכיב מרכזי במהפכה התעשייתית הרביעית בתולדות האנושות. עם הזמן הפכה שיטה זו לשיטה המועדפת לניתוח תמונות רפואיות. כיום, היישומים של בינה מלאכותית בתחום הרפואה בכלל ורפואת עיניים בפרט מגוונים וכוללים אבחון ומעקב אחר התפתחות מחלות עיניות. לדוגמה, אלגוריתמים של בינה מלאכותית יכולים לזהות אקטזיות וסימנים פרה-קליניים של קרטוקונוס (קרנית חרוטית) באמצעות צילומים ופלט נתונים ממיפויי קרנית שונים.

למידת מכונה (Machine Learning) היא טכניקה ספציפית ליישום של בינה מלאכותית. היא מוגדרת כסדרה של שיטות אוטומטיות לזיהוי דפוסים ותבניות במידע נתון ומתן תחזית עתידית. טכנולוגיה זו יושמה לראשונה כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת. למידה עמוקה ((Deep Learning היא סוג מתקדם של למידת מכונה בהשראת מידול פעולת המוח האנושי, הבנויה כשכבות שכל אחת אחראית על זיהוי תבניות ובכך מצליחה למדל תופעות מורכבות. היתרון המשמעותי של למידה עמוקה ברפואה הוא בכך שהיא מאפשרת מעקב וניטור זול ויעיל. למידה עמוקה נמצאת בשימוש במעקב במחלות עיניים כגון רטינופתיה סוכרתית, ניוון מקולרי תלוי גיל, גלאוקומה (ברקית), ירוד (קטרקט) ורטינופתיה של הפגות. מחלות אלה ואחרות דורשות מעקב תכוף על מנת לבחון שינויים לאורך זמן. טכנולוגיית מחשוב זו היא אמנם בעלת חשיבות רבה לזיהוי ודירוג מחלות עיניים שונות אך זקוקה עדיין למספר אישורים קליניים נוספים על מנת שתוכל להוות עזר רשמי בשימוש נרחב ליכולת אבחנתית אנושית.

זוקן ראייה הוא תהליך פיזיולוגי המתקדם עם הגיל ובו נפגעת היכולת לראות בבירור פרטים קרובים. הוא נגרם בעיקר כתוצאה מהתעבות והתקשות העדשה וקושי לשנות את המבנה שלה לקמור ועבה יותר, כדי ליצור מספיק כוח תשבורת חיובי המאפשר ראייה למרחקים קצרים. תסמינים של זוקן ראייה מתחילים להתבטא בסביבות גיל 40 שנים. בתחילה התסמינים הנפוצים מתבטאים בתחושת אי נוחות בעיניים לאחר קריאה ממושכת, בטשטוש של מספר שניות כשמסתכלים רחוק לאחר קריאה, ובהמשך הראייה מיטשטשת במבט לדברים קרובים (במקביל יש נטייה טבעית להרחיק את חומר הקריאה). כאשר זוקן הראייה מתקדם, משימות הראייה מקרוב, בפרט קריאה של פרטים קטנים, נעשות בלתי אפשריות ויש צורך בפתרון אופטי. קיימים טיפולים מגוונים וכן טיפולים בפיתוח לזוקן ראייה הכוללים משקפיים, עדשות מגע, השתלת עדשות תוך-עיניות, טיפולי לייזר לקרנית, שתלים בתוך הקרנית, ניתוחים של לובן העין וטיפות פרמקולוגיות. זוקן ראייה פוגע באיכות החיים ומשפיע על התפוקה הגלובלית, שהרי זוקן ראייה מתרחש באוכלוסייה של גיל 40 שנים בממוצע – טווח גילאים שבו אנשים הם עדיין חלק פעיל משוק העבודה העולמי. ככל שהאוכלוסייה ותוחלת החיים עולות, כך גדל גם מספר בני האדם הסובלים מזוקן ראייה. בסקירה זו אנו מציגים את מגוון הטיפולים לבעיה זו.

נגיף ממשפחת ה- SARS-CoV-2הוא נגיף רנ"א חד-סלילי הגורם למחלת הקורונה (COVID-19). הנגיף החל להתפשט לראשונה בדצמבר 2019. ההעברה מתרחשת בעיקר באמצעות מגע ישיר של הנגיף דרך קולטן תאי ברקמות ריריות בעלי אנזים ממיר אנגיוטנסין (angiotensin-converting enzyme, ACE2). ביטויים אוקולריים (עיניים) של נגיף קורונה הם נדירים בגלל נוכחות דלה של קולטני ACE2. למרות נתונים אלו, אנשי המקצוע, כמו גם מרכיבי עדשות מגע, משתייכים לקבוצת סיכון להעברת נגיף הקורונה בשוגג.

הנתונים עד כה לא מצביעים על עדות להידבקות בקורונה דרך עדשות מגע ומעט מאוד נתונים תומכים באפשרות של נגיף הקורונה להידבק לפני השטח של העין. כדי למזער את הסיכון להידבקות, אנשי המקצוע עשויים להחליט ליצור קשר עם מטופליהם ולדחות ביקורים לא חיוניים למועד מאוחר יותר. כאשר מטופלים מגיעים לבדיקה, על המטפלים להשתמש בכלי הגנה אישיים מתאימים ולכלול חיטוי יסודי של המשטחים והציוד בין כל בדיקות.

יש להדריך את המטופלים לגבי חשיבותה של התנהגות נכונה עם עדשות מגע בנסיבות רגילות, כלומר שטיפת ידיים עם מים וסבון וייבוש בעזרת נייר חד פעמי לפני כל טיפול בעדשות, חיטוי נכון של עדשות מגע, טיפול והחלפת מחסניות עדשות המגע. על הנבדקים להימנע מהרכבת עדשות מגע כאשר הם אינם חשים בטוב. בנוסף, מומלץ להביא לידיעת המטופלים את הצורך להימנע במודע מנגיעה בפניהם כדי להימנע מזיהום.

במאמר זה, נבדוק את המידע העומד לרשותו עד כה במשבר העולמי של מגפת הקורנה הנוגע למרכיבי עדשות במגע ואנשי המקצוע המטפלים

מאמר זה עוסק בתביעה שהוגשה נגד אב יהודי שסירב לחסן את בנו מסיבה דתית. מצד אחד של המתרס עמד הרב הראשי של אנגליה, ד״ר הרמן אדלר, שקבע כי יש לפעול בהתאם לחוק ולכבד את דעתו של הממסד הרפואי בכל מה שנוגע להגנה על בריאות הציבור – ולחסן את הילדים. מן הצד השני עמד הכלכלן ואיש תנועת זכויות הפרט יוסף חיאם לוי, מרצה ללוגיקה ולכלכלה באוניברסיטת לונדון, שהתנגד נחרצות לעמדה זו, הנוגדת את ערכי חופש הפרט וזכויות האזרח.

קטעי עיתונות ומאמרים בני התקופה מלמדים כי דבר לא השתנה מאז לנוכח ויכוח דומה המתנהל כיום בקהילה היהודית בלונדון ובקהילות אחרות, גם בישראל. למערכת הרפואה בישראל ובעולם תפקיד חשוב בהפצת מידע בדוק ורציף על יעילות תכניות החיסונים וחשיבותן לא רק בעת התפרצות מגפה, ומערכת הרפואה באנגליה בשלהי המאה התשע-עשרה נכשלה בתפקיד זה. לפיכך יש להקנות כלים ומיומנויות תקשורת לאנשי מערכת הבריאות העוסקים בחיסונים, כדי לסייע להם להתמודד עם מטופלים המהססים להתחסן או מסרבים לעשות זאת. כמו כן, חשוב שיהיה לקהילה המדעית שיח שוטף עם פוסקי הלכה כדי לעודד את ההתחסנות בקרב שומרי הלכה  

מספר שינויים משמעותיים במערכת הראייה מתרחשים בעת הזדקנות האדם. שינויים אלו כוללים ירידה בחדות הראייה, צמצום בשדות הראייה, זוקן ראייה (פרסביופיה), עין יבשה, ירידה ברגישות לניגודיות, ירידה בהסתגלות לחשכה, ירידה בהתאוששות מסינוור, שינויים בראיית הצבעים וירידה במהירות עיבוד התמונה. שינויים ביכולות הראייה שלנו בבגרות המאוחרת משפיעים על איכות חיינו ויש להם פוטנציאל להשפיע על היכולת שלנו לבצע משימות ויזואליות יומיומיות. בין המשימות שנפגעות: קריאה, עבודה מול מחשב ונהיגה.

השינויים הפיזיולוגים הנפוצים ביותר הם הקטנת קוטר האישון, ירידה באילומינציה של הרשתית, שינויים בכמות ובמיקום קשרים בין תאיים בתוך הרשתית (כמו בין קולטני אור – פוטורצפטורים, לבין תאי ביפולר וגנגליון), שינויים ברשתית במסלול הראייה ושינויים בצלילות המדיה כמו העדשה. כל השינויים שנמנו גורמים לשינויים בראייה. על חלק מהתהליכים ניתן להשפיע, את חלקם ניתן להאט ואך חלקם אינם ניתנים לעצירה. חלק מהאפשריות שלנו לעזור לנבדק נעים החל ממניעה, שימוש באחד או שילוב של עזרים חיצוניים (לדוגמה עזרים אופטיים) ועד לניתוחים וצורות אחרות של טיפול רפואי. למרות שמערכת הראייה מושפעת מחושים אחרים, ויכולת הראייה משפיעה על חושים והתנהגויות אחרות בגוף, המטרה במקרה זה היא לבודד שינויי ראייה בלבד הקורים כשאנשים בריאים מזדקנים. בצורה זו, ניתן להרחיב את השפה המשותפת והשיחה בין מטפלים בתחום הבריאות לבין רופאי עיניים ואופטומטריסטים, ולשפר מהותית את הטיפול בנבדקים באופן ישיר.

בסקירה הנוכחית, אנו מביאים סיכום עדכני של הצטברות המידע המתאר שינויים פיזיולוגים בראייה המתרחשים באנשים בריאים עם התקדמות הגיל. במאמר סקירה זה השמטנו את המידע הקשור למחלות עיניים אף על פי שהמחלות עצמן משויכות לרוב לגיל המבוגר

ארתור ליבוביץ

המחלקה לרפואה פנימית-גריאטריה, המחלקה לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, ענף הגריאטריה, קופת חולים מאוחדת, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

בין ה-17-16 במאי 2014, התקיים בלונדון הכנס ""The Alzheimer Show 2014 – אירוע ייחודי המוכיח כי אנגליה, מולדת הגריאטריה, ממשיכה ביוזמות חדשניות בתחום.  ייחודיות המפגש הייתה בכך שתחת גג אחד התכנסו כל הקשורים  לטיפול הכוללני  בחולים: אנשי אקדמיה, מיטב בעלי  המקצועות  בתחום,  נציגי ארגוני מתנדבים וגם מטופלים בליווי בני משפחותיהם. במסגרת זו הוצגה במהלך שני ימי הכנס תמונת המצב בתחום (The state of the art) – כל אחד בתחומו, במטרה לשתף עם כל באי הכנס את הידע והניסיון שנצבר, לטובת החולים הלוקים בירידה במצבם הקוגניטיבי ובני משפחותיהם.

אפרים ד' לייבנר, אליהו לונדון, עפר אלישוב

שירות כף הרגל והקרסול, המחלקה לאורתופדיה, בית-החולים האוניברסיטאי של הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

אין תמימות-דעה לגבי כינויי עשרת ראשי האיברים של הגפיים העליונים והתחתונים, והמושגים   אצבע, אצבעות, אגודל, בוהן ובהונות משמשים בערבוביא.

עברנו על הספרות העברית הקדומה, על-מנת להתחקות על מובנם של המושגים הללו במקורות העברית, וללבן אל-נכון את פירושם.

אצבע מופיעה במקומות רבים במיקרא ביחיד וברבים (אצבעות), הן במובן של אצבע מורה ביד, והן במובן של כלל ראשי האיברים בגפיים עליונים ותחתונים. בוהן מופיע פחות, אך תמיד בסמיכות לגף המיוחס (בוהן-יד או בוהן רגל). אגודל לא נמצא בחיפוש בתנ"ך.

לסיכום, מתוך המקורות המיקראיים והתנכיים עולה, כי המושג אצבע מובנו (בלשון יחיד) האצבע המורה (Index finger), אך כאשר מופיע ברבים 'אצבעות' הוא מהווה שם כללי לכלל ראשי-האיברים הן בידיים והן ברגליים. בוהן ובהונות מתייחסים לאצבע הגדולה הן ביד והן ברגל. המושג אגודל לא נמצא בחיפוש שלנו בתנ"ך, אך במקורות מאוחרים יותר הוא מייצג את האצבע הגדולה הן ביד והן ברגל.

Salivary Gland Endoscopy: a New Technique for Diagnosis and Treatment of Sialolithiasis

O. Nahlieli, A.M. Baruchin, H. Librus, D. London

Oral and Maxillofacial Surgery Unit, Plastic Surgery Service and Radiology Institute, Barzilai Medical Center, Ashkelon

The use of an endoscopic, minimally invasive technique for the removal of salivary gland stones from the submandibular or parotid duct is described. A 2.0-2.7 mm endoscope is inserted into an incision in the parotid or submandibular duct. When the stone is visualized through the endoscope it is removed using suction and forceps. We used this technique in 45 cases for removal of calculi, screening the ductal system to rule out residual calculi. and determination of ductal dilatation. The success rate was 80% and there were no major postoperative complications. To the best of our knowledge these are the first such cases reported in Israel.