• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        מרץ 2011

        סיימון וולפסון
        עמ'


        סיימון וולפסון

         

        המכון לרפואת כאב, הקריה הרפואית לבריאות האדם רמב"ם, הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, חיפה

         

        נטל המחלה של הפרעות וכאבים במערכת השריר-שלד עצום במימדיו. כפי שסקרו משוב וטבנקין באופן מדויק במאמרם המתפרסם בגיליון הנוכחי של 'הרפואה', כאב שריר-שלד כרוני מופיע באחד מכל ארבעה אנשים במדינות המפותחות. העלות הישירה של טיפול בכאב כרוני על רקע מחלות שריר-שלד מתגמדת לעומדת העלויות הבלתי ישירות, המתבטאות באובדן ימי עבודה, בפרישה מוקדמת מעבודה, בקצבות מחלה ובאבטחת הכנסה.

        ריטה משוב וחוה טבנקין
        עמ'

        ריטה משוב1, חוה טבנקין2

         

        המחלקה לרפואת המשפחה, מרכז רפואי העמק, מחוז הצפון, השלוחה הצפונית של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע

         

        כאבי שריר-שלד (Musculoskeletal pain) מהווים חלק נכבד מהתחלואה ברפואה הראשונית, ושכיחותן שונה במדינות שונות. על פי אומדן ארגון הבריאות העולמי, מהוות בעיות שריר-שלד 28%-14% מכלל הפניות: 23% מכלל הפניות למרפאה ראשונית ו-20% מכלל הפניות לחדר מיון. ברוב מערכות הבריאות, האחריות העיקרית לאבחון וטיפול בבעיות שריר-שלד נופלת על רופא המשפחה.

         

        במאמרים שונים בנושא מוזכר, כי השכיחות הגבוהה של בעיות שריר-שלד ברפואה הראשונית עומדת לעיתים ביחס הפוך למספר השעות המוקדשות ללימוד בנושא – הן במסגרת קורסים של אורתופדיה והן במסגרת ריאומטולוגיה ורפואה שיקומית בפקולטות לרפואה במדינות השונות. מצופה מרופא משפחה לבצע בדיקת לב או ריאות ולתת הערכה בהתאם. לעומת זאת, שכיח מאוד שסטודנטים לרפואה מסיימים את הלימודים מבלי לדעת לבצע בדיקת מערכת שריר-שלד.

         

        בסקירתנו הנוכחית, בדקנו את מקומה של רפואת שריר-שלד בתוכניות לימודים בפקולטות לרפואה במדינות שונות בעולם ובישראל. לפי סקירה האחרונה של Bone & Joint Decade של לימודים בפקולטות לרפואה ב-32 מדינות, הקורסים של ריאומטולוגיה, אורתופדיה ושיקום היו קצרים מאוד, עסקו בעיקר בבעיות טראומה ולא שיקפו את הצרכים העתידיים של רופאי המשפחה.

         

        במספר סקירות נבדקה רמת הביטחון של רופאים כלליים ורופאי המשפחה בביצוע בדיקת מערכת שריר-שלד, ונבדקה רמת המיומנות של הרופאים בטיפול בבעיות שריר-שלד. נמצאו רמות שונות בביטחון של רופאים מאנגליה, מקנדה, מארה"ב וממדינות מתפתחות, ובמבחנים שונים הודגמו הבדלים ברמת ידע ומיומנויות שונות בטיפול בבעיות שריר-שלד.

         

        מסקנות: מומלץ כי רופא המשפחה יתעדכן באופן סדיר וישפר את המיומנויות בטיפול בבעיות שריר-שלד, השכיחות בעשייה הקלינית של רפואת הקהילה. הדבר יתאפשר עם פיתוח תוכניות לימודי המשך ברפואת שריר-שלד. לשם כך, חשוב לפתח תוכניות לימוד רב-דיסציפלינאריות, המותאמות לצרכים של רפואת הקהילה.

        דצמבר 2008

        דב שטינמץ, חוה טבנקין
        עמ'

        דב שטינמץ2,1, חוה טבנקין1

         

        1המח' לרפואת משפחה, מרכז רפואי העמק, עפולה, שירותי בריאות כללית, מחוז צפון, 2שירותי בריאות כללית, מחוז תל-אביב יפו, מירפאת תל-נורדאו

         

        המטרות במאמר הנוכחי היו להעריך את היקף הבעיה של אלימות במשפחה בקרב מטופלים במירפאות הראשוניות, לבחון את סוגי האלימות השונים ואת הידוע לרופאי המשפחה בנושא לגבי משפחות מטופליהם.

        לשם כך נמסר שאלון מפורט למטופלים מעל גיל 18 שנה הממתינים בחדר הקבלה של רופא המשפחה, ללא בחירה מוקדמת של המטופל. השאלון מולא באופן אנונימי, והוכנס למעטפה שנחתמה ונמסרה לעוזרי המחקר. בכמחצית מהמקרים גם רופאי המשפחה מילאו שאלון מיועד לרופא לגבי אותם המטופלים. נבחרו רופאים העובדים מספר שנים באותה מירפאה ומכירים את מטופליהם. המחקר אושר בוועדת הלסינקי של בית-חולים העמק בעפולה, וכל מטופל נתן את הסכמתו להשתתף במחקר ולמלא את השאלון באופן אנונימי.

        נאספו 517 שאלוני מטופלים, מהם נפסלו 16 עקב גיל נמוך מ-18 שנה. במקביל מסרו הרופאים מידע לגבי 268 מטופלים. 66.9% מהנכללים היו נשים ו-32.7% גברים. 18.6% מכלל הנכללים היו חשופים לצורה כלשהי של אלימות במשפחתם בעבר. חמישה אחוזים היו חשופים לאלימות בהווה. נשים חשופות לאלימות במעט יותר מגברים (נשים – 5.1%, גברים – 4.8% ), וההבדל אינו מובהק סטטיסטית (P=0.89). שבעים-ושניים אחוזים מבין אלו הנתונים לאלימות במשפחתם כיום סבלו גם בעבר מאלימות במשפחה. באשר לסוג האלימות: 60% חשופים לאיומים, 24% למכות ו-16% לאונס או לניצול מיני. האלימות מתרחשת על-ידי בן- או בת-הזוג ב-58.3% מהמקרים. 33.3% מבין הסובלים מאלימות במשפחה נזקקו לטיפול רפואי.

        נמצא, כי ככל שרמת ההשכלה נמוכה, כך גבוה יותר שיעור האלימות (P=0.014). כמו-כן, בקרב העובדים והלומדים קיימת פחות אלימות מאשר בקרב המובטלים, הגימלאים ועקרות הבית (P<0.0001). 51.5% מכלל ממלאי השאלונים סברו כי רופא המשפחה מתאים לטפל בנושא אלימות במשפחה. מבין החשופים לאלימות כיום רק 37.5% סבורים כך.

        לסיכום, בהשוואה לסיפרות העולמית, במחקרנו קיים ככל הנראה תת-דיווח על מקרים של אלימות במשפחה. כן נמצא ברוב המקרים, כי רופא המשפחה אינו מודע כלל לאירועי אלימות בקרב מטופלים שלו. העובדה שרק כשליש מהנתונים לאלימות סבורים שרופא המשפחה הוא כתובת מתאימה לטיפול בבעייתם, מחייבת התייחסות עמוקה יותר לנושא, לימודו, והסברה מתאימה לקהל הרחב ולציבור הרופאים והמטפלים.

        דצמבר 2003

        עזמי אבו אחמד, חוה טבנקין ודב שטינמץ
        עמ'

        עזמי אבו אחמד, חוה טבנקין, דב שטינמץ

         

        המח' לרפואת משפחה, מרכז רפואי העמק, עפולה

         

        משפחות מרובות ילדים נפוצות מאוד במיגזר הערבי בישראל. אולם בשנים האחרונות חלה ירידה בפוריות הנשים הערביות. הסיבות לכך הן ככל הנראה הסתייעות גוברת והולכת באמצעי מניעה ועלייה ברמת ההשכלה. עם זאת, עדיין חיות בכפר מנדא משפחות רבות מרובות ילדים, ובמחקר הנוכחי נבדקו הסיבות לכך על-ידי עריכת ראיונות לנשים עם יותר מחמישה ילדים שגילם בין 0-18 שנה.

        נמצא קשר ישיר בין רמת ההשכלה של האישה והן של הבעל לבין מספר ילדים רב. הנשים הפגינו ידע רב באמצעי המניעה השונים הקיימים, אולם התברר כי הן מסתייעות בהם באופן חלקי או תקופתי: רק לאחר שהביאו לעולם 6-7 ילדים הן פונות לאמצעי מניעה יעילים כמו התקן תוך-רחמי, ורק לאחר 10 ילדים הן מסכימות לבצע ניתוח לקשירת חצוצרות – מרביתן במהלך ניתוח לחיתוך הדופן (cesarean section).

        בקבוצה זו של נשים מרובות ילדים היה ההתקן התוך-רחמי אמצעי המניעה השכיח ביותר. כמו-כן נמצא שיעור גבוה של הריונות לא מתוכננים בקרב נשים אלה, עם או ללא הסתייעות באמצעי מניעה מסוגים שונים. רמת ההכנסה לא היוותה גורם למספר ילדים רב.

        לסיכום, עלייה ברמת ההשכלה, העלאת הידע והמודעות למניעת הריון, ומספר גדול יותר של רופאות משפחה העומדות לרשות המשפחות – כל אלה יכולים לתרום לתיכנון הילודה.
         

        אוגוסט 2002

        יהושע לשם, הדסה כהן-לולב, נועה די-קסטרו, חוה טבנקין ודב שטינמץ
        עמ'

        יהושע לשם, הדסה כהן-לולב, נועה די-קסטרו, חוה טבנקין ודב שטינמץ

         

        יתר-לחץ-דם עמיד מוגדר כלחץ-דם אשר אינו יורד מתחת לערך של 140 ממ"כ סיסטולי או 90 ממ"כ דיאסטולי, למרות שהחולה מטופל בשלוש תרופות במישלב מתאים ובמינון מיטבי, כאשר אחת התקופות היא מקבוצת המשתנים. היארעות של יתר-לחץ-דם עמיד נבדקה במספר מועט יחסית של עבודות, ושיעורה נע בין פחות מ-3% ועד 29%. ידוע היום על מספר סיבות התורמות להתהוות מצב זה, הכוללות בין השאר מצבי יתר-לחץ-דם עמיד מדומה, היענות נמוכה לטיפול, נטילה בו-זמנית של תרופות נוספות, עודף נוזלים, מצבים קליניים כמו עישון, השמנת יתר, סוכרת, עודף שומני הדף, תוכנית טיפול-תת מיטבית וסיבות שניוניות. שכיחותן של סיבות אלו טרם נבדקה בישראל.

        המטרות בעבודה הנוכחית הן לבדוק את שכיחות המטופלים עם יתר-לחץ-דם עמיד ולערוך השוואה בין שכיחות הגורמים השונים ליתר-לחץ-דם עמיד במירפאות הראשוניות בקהילה לעומת מירפאה מחוזית מייעצת ליתר-לחץ-דם.

        שיטות המחקר כללו בדיקת תיקיהם הרפואיים של כל המטופלים מעל גיל 20 ב-5 מירפאות כפריות ראשוניות במחוז הצפון, ובמירפאה המייעצת ליתר-לחץ-דם נסקרו החולים העונים למדדים של יתר-לחץ-דם עמיד. עבור אותם חולים שאותרו ועמדו במדדי ההגדרה, מולאו שאלונים שנכללו בהם פרטים דמוגרפיים, טיפול תרופתי מעודכן לביקור האחרון והערכת הסיבות השונות האפשריות למצב זה. כל השאלונים עברו עיבוד סטטיסטי לפי chi-square ו- Exact Fishers test, ועל פי התוצאות הוסקו המסקנות.

        יתר-לחץ-דם עמיד נמצא ב-10 מטופלים מתוך 227 חולי יתר-לחץ-דם במירפאות הראשונות (4.4%), וב-21 מטופלים מתוך 131 חולי יתר-לחץ-דם במירפאה המייעצת ל יתר-לחץ-דם (16%). בשמונה מטופלים (25.8%) נמצאה סיבה אחת להתהוות יתר-לחץ-דם עמיד, ב-14 מטופלים (45.2%) נמצאו 2-3 סיבות וב-9 מטופלים (29%) נמצאו 4 סיבות ויותר. היענות נמוכה לטיפול נמצאה ב-7 חולים, שיטת מדידה לקויה ב-3 חולים ונטילת תרופות המעלות את לחץ-הדם נמצאה בחולה אחד. מבין המצבים הקליניים הנלווים, דיסליפידמיה לא מאוזנת נמצאה ב-15 מטופלים (48.4%), סוכרת לא מאוזנת ב-11 מטופלים (35.5%) והשמנת יתר ב-10 מטופלים (32.3%). פעילות סימפאתטית מוגברת נמצאה ב-6 מטופלים (19.4%), וסיבות שניוניות נמצאו ב-4 מטופלים (12.9%).

        המסקנות ממימצאים אלו הן, כי שכיחות יתר-לחץ-דם עמיד במירפאות הראשוניות היא בשיעור של 4.4%, ובמירפאה המייעצת ליתר-לחץ-דם – 16%.

        השכיחות זהה לזו המדווחת בספרות הרפואית ונובעת מהאופי השונה של החולים המטופלים בהן. העובדה שבמחצית מהחולים נמצאו 2-3 סיבות ליתר-לחץ-דם עמיד, וכי בשליש מהם נמצאו 4 סיבות ויותר, מדגישה את מורכבות הבעיות הרפואיות של קבוצת חולים זו מחד-גיסא, והצורך בגישה טיפולית כוללנית רב-מערכתית מאידך-גיסא. בכמחצית מהחולים ביתר-לחץ-דם עמיד ניתן לזהות חולי סוכרת ודיסליפידמיה לא מאוזנים, וכן חולים עם השמנת יתר. עובדה זו ממחישה את הצורך באיזון קפדני של רמות הסוכר ושומני הדם בחולים אלו, כחלק בלתי-נפרד מהטיפול ביתר-לחץ-הדם, ואת חשיבות הירידה במשקל בחולים הלוקים בעודף משקל.

        אוגוסט 2000

        ד' שטינמץ וח' טבנקין
        עמ'

        Physicians' Opinions about the Patient Rights Law - A Qualitative Study 


        D. Steinmetz, H. Tabenkin

         

        Dept. of Family Medicine, HaEmek Medical Center, Afula

         

        A qualitative analysis of the question "what is your general opinion of the Patient Rights Law?" showed that most physicians think it a good law that contributes to improved relations with patients.

        Physicians surveyed raised several issues relating to implementation of the law: conditions, time required to implement it and problems with language and comprehension. Fears were expressed about possible abuse of the law by patients and their lawyers, which could put medicine on the defensive.

        Nevertheless, most physicians think the law positive, that it has not negatively affected their work, and contributes to improved relationships with patients. They recommend that working conditions be improved in order to fully implement the law.

        יולי 2000

        רויטל גרוס, חוה טבנקין ושולי ברמלי-גרינברג
        עמ'

        What Primary Care Physicians Think of Israel's Health Policy Reform

         

        Revital Gross, Hava Tabenkin, Shuli Brammli-Greenberg

         

        JDC Brookdale Institute, Jerusalem, HaEmek Hospital, Afula; and Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Opinions of the National Health Insurance (NHI) Law held by primary care physicians were surveyed. A questionnaire was submitted (April-July 1997) to 930 primary care physicians employed by sick funds, including general practitioners, family physicians, pediatricians and internists. Response rate was 86%.

        They supported the main components of the NHI law. It was considered desirable "to a great" or "very great extent" to allocate funds to sick funds based on age and number of members (76%), to require them to accept all applicants (72%), to designate a uniform basket of services (65%), to allow members to transfer freely between funds (63%), and to allow sick funds to sell supplemental insurance (59%). However, only 41% were satisfied with the implementation of the law.

        Multivariate analysis showed that employment by Maccabi, Meuhedet, or Leumit sick funds had an independent effect on low satisfaction with the law as implemented, and on negative opinions about the uniform basket of services, the accepting of all applicants, and allocation of funding based on age and number of members. Those employed by the Maccabi and Meuhedet funds were in favor of allowing sick funds to sell supplemental insurance.

        The findings of the study have implications for policy-makers interested in increasing support for national health reform by physicians. It is important to examine possibilities of developing direct channels of communication between national policy-makers and physicians, as well as institutionalizing mechanisms that involve physicians directly in formulation of national policy.

        יוני 2000

        ח' טבנקין, ד' שטיינמץ, פ' חמאייסי וע' תמיר. עמ' 1050-1054
        עמ'

        ח' טבנקין1, ד' שטיינמץ2, פ' חמאייסי1, ע' תמיר2

        1המח' לרפואת המשפחה, מרכז רפואי העמק ומחוז הצפון, קופ"ח כללית, שלוחת הצפון של המכון להתמחות החטיבה לבריאות הקהילה, הפקולטה למדעי הבריאות בנגב. 2המח' לאפידמיולוגיה ולבריאות בקהילה, ביה"ח כרמל, הפקולטה לרפואה, הטכניון – חיפה.

        אפריל 2000

        שמעון עברי, דובי שטיינמינץ וחווה טבנקין
        עמ'

        Carbamazepine Hypersensitivity 


        Shimon Ivry, Doobi Shteinmintz, Hava Tabenkin

         

        Dept. of Family Medicine, HaEmek Hospital, Afula and National Residency Institute, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Carbamazepine (C) can cause a characteristic hypersensitivity reaction (CHS}. This multisystem reaction typically presents as fever, mucocutaneous eruption and lymphadenopathy. The syndrome usually develops between 1 week and 3 months after starting therapy, with involvement of the liver, lung, kidney and inappropriate secretion of ADH. The incidence is less than 0.001% in those treated with C and it is diagnosed clinically. With onset of CHS, the drug must be stopped and if there is no improvement, cortico-steroids should be started. When the diagnosis is in doubt, the patch test, lymphocyte transformation test, macrophage migration inhibitor factor, and other tests can be helpful.

        The pathogenesis is not known. Similar syndromes have been described with phenytoin and phenobarbital. There is clinical and in-vitro evidence of cross reactions between C and phenytoin. It is not known whether the CHS syndrome should be considered a premalignant state, with increased risk for the development of malignant lymphoma.

        מרץ 1999

        שוקי לשם, חוה טבנקין, אילן דן ועדה תמיר
        עמ'

        Knowledge and Practice of Primary Care Physicians Relating to Streptococcal Pharyngitis

         

        S. Leshem, H. Tabenkin, E. Dan, A. Tamir

         

        Family Medicine Dept., Emek Medical Center and Northern District of Kupat Holim; and Northern Branch of Specialization Institute, Faculty of Life Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Knowledge and practice of primary care physicians as to diagnosis and treatment of group A, b-hemolytic streptococcal pharyngitis, and the degree to which they agreed with the medical literature and current clinical guidelines were examined. The study was conducted in a group of 195 general physicians, pediatricians, and family medicine specialists and residents. The data were collected using questionnaires which included personal information and questions relating to b-hemolytic streptococcal pharyngitis and were analyzed by chi-square and t-tests, and logistic regression, as appropriate. A new dependent variable, good clinical practice (GCP), was defined as the total number of correct answers to the questions in the questionnaire. 147 of the 195 eligible physicians returned completed questionnaires, a compliance rate of 76%.

        96.6% cited pV as the drug of choice at a daily dosage of 1 g (43.7%) or 2 g (25.4%), for 10 days (90%). 133 physicians (90%) stated that the goal of penicillin therapy for beta-hemolytic streptococcal pharyngitis is to prevent late complications. 116 physicians (82%) cited rheumatic fever as a complication of group A beta-hemolytic streptococcal pharyngitis, preventable by appropriate antibiotic therapy. However, only 84 (59%) cited glomerulonephritis as a preventable complication.

        When the knowledge and attitudes of the respondents was analyzed in terms of the new variable, GCP, a significant association (p<0.001) was found between physicians’ attitudes and variables such as where they had studied medicine, and work seniority. Those with less seniority and or medical graduates of the Americas demonstrated greater knowledge and better clinical judgment than their more senior colleagues and graduates of European and Asian medical schools. Most primary care physicians in northern Israel treat group A b-hemolytic streptococcal pharyngitis as recommended in the medical literature.

        The level of medical studies in Israel and the Americas and the quality of training of residents in family medicine and pediatrics, have a positive influence on the degree of knowledge of as common a subject as b-hemolytic streptococcal pharyngitis. Emphasis should be placed on continuing medical education among primary care physicians, particularly veteran general physicians and those who studied in European or Asian medical schools.

        אפריל 1998

        פסח שורצמן, רויטל גרוס, חווה טבנקין, דני יובל, מרים גרינשטיין ובורמה ויאנקה
        עמ'

        Primary Care Physicians in Israel Compared with European Countries

         

        P. Shvartzman, R. Gross, H. Tabenkin, D. Yuval, M. Grinshtein, B. Wienka

         

        Dept. of Family Medicine, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba;

        Brookdale Institute, Jerusalem; and Nivel Institute, Maastricht, the Netherlands

         

        This study compares Israeli primary care physicians with those of European countries. In Israel a larger proportion of those in primary care are women. The Israeli physicians see many patients a day, but almost never make home visits. They also report for work the fewest hours a day, but spend 21 hours a month in continuous medical education. (more than Europeans?) The Israeli primary care physician scores high in screening for breast cancer and blood cholesterol level, but very low in the fields of minor surgery and alcohol and smoking prevention, contraception, nutrition counseling and normal pregnancy follow-up. Residency training and education may be inadequate, and more emphasis has to be put on the health system and recognizing environmental influences.

        ינואר 1998

        רויטל גרוס, חוה טבנקין, שולי ברמלי ופסח שורצמן
        עמ'

        Patients' Opinions of the Role of Primary Care Physicians and the Organization of Health Care Services

         

        Revital Gross, Hava Tabenkin, Shuli Bramli, Pesach Schvartzman

         

        JDC-Brookdale Institute, Jerusalem; Dept. of Family Medicine, HaEmek Hospital, Afula; Kupat Holim Clalit, Northern District; Institute for Specialization, Ben-Gurion University, Northern Branch; and Dept. of Family Medicine, Ben-Gurion University of the Negev and Kupat Holim Clalit, Beer Sheba

         

        Patients' opinions of the role of the primary care physician were studied. The study population consisted of Hebrew-speaking members of the Clalit Sick Fund, aged 18+, who visited primary care and specialty clinics. Interviews took place during January-March 1995 in the Emek and Jerusalem, and during August-October 1995 in Beer Sheba. A total of 2,734 interviews were conducted, and the response rate was 88%. 64% of the respondents preferred the primary care physician as the first address for most problems occurring during the day. Multivariate analysis revealed that the variables predicting this preference were: being over age 45, having completed less than 12 years of schooling, being satisfied with the physician, and when a child's illness was involved. Whether the physician was a specialist had only a marginal effect. The findings also show that among those who did go directly to a specialist for the current visit, 49% would still prefer the primary care physician to be the first address for most problems. However, half of the respondents initiated the current visit to the specialty clinic themselves. The findings also showed that a preference for the primary care physician to be the first address had an independent and statistically significant effect on the following aspects of service consumption: taking the initiative to go to a specialist, the intention to return to the primary care physician or to the specialist for continuing care, and the patient's belief that referral to a specialist was needed. The findings of the study may be of assistance to policy-makers on the national level and to sick funds in planning the role of the primary care physician, so that it corresponds, on the one hand, to the needs of the sick funds and the economic constraints in the health system, and on the other, to the preferences of the patient.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303