אודי בונשטיין
המח' להדרכת הילד והמשפחה, בית חולים לגליל מערבי, נהרייה
נסקרת במאמר תופעת ההִתחלוּת (Malingering) בהפרעות נפשיות מההיבט האיבחוני והטיפולי. מובאים בזאת שלושה דגמים להסבר התופעה: דגם פתוגני, דגם קרימינולוגי ודגם הסתגלותי. לאחר סקירת הקשיים וההיבטים המתודולוגיים הייחודיים למחקר בתחום, מובאים המימצאים העדכניים לגבי כלי האיבחון שנמצאו מתאימים לזיהוי ניסיונות זיוף תוצאותיהם (שאלוני אישיות אובייקטיביים, בעיקר ה- MMPI), ונדונה הבעייתיות של יישום מבחן זה ככלי יחיד בשל היותו מושפע מלמידה מקדימה. יוצע, כי תוספת שיטה לבחינת תוקף התסמין (Symptom validity testing) יכולה לסייע בהתמודדות עם בעיה זו. בהיבט הטיפולי נבחנת השפעת היישום של הדגם הקרימינולוגי על ידי ה- DSM על הטיפול במתחלה, ותרומתם של הדגמים האחרים לנושא. נראה כי ההתייחסות הדיכוטומית שמציע ה- DSM לתופעת ההִתחלוּת אינה נתמכת בניסיון הקליני. במקום זאת, מוצע להתייחס לתופעת ההִתחלוּת כנעה על שני רצפים: מודע-לא מודע וחיזוק ראשוני-חיזוק משני. דבר זה מאפשר להכליל מטופלים רבים – שאחרת ייחשבו כבלתי מתאימים או כבלתי ניתנים לטיפול – כזקוקים וכניתנים לטיפול.
המשימה הייתה להבחין בין מחלה להיפוכונדריה.
כשחדר ההמתנה מלא ודחוס בגופות גלמודות
ורעבות המחפשות מקום לבלות לילה חורפי, קומפלט
עם מצעים נקיים, אוכל טוב ותשומת ליבם של אחות
רעננה ועגלגלת אחוריים ושל רופא אמיתי, אין זו
משימה קלה לבדוק ולזרוק. עם ניסיון של שנים
בבית האלוהים, רבים מהמתחזים לחולים פיתחו
שיטות מתוחכמות כדי לחדור פנימה. אני הייתי
בסטאז' פחות משישה חודשים, הם מתאשפזים
בבית האלוהים כבר כמעט תשעים שנה. לעיתים
קרובות, כל מה שאחד כזה צריך זה להצליח פעם, לפני
שנים, לעבוד על סטאז'ר אחד, ולקבל על כך תיעוד
בכרטיס הרפואי העתיק שלו. בגלל תביעות הדיבה, אף
אחד מאיתנו לא יכול להרשות לעצמו להתעלם
ממחלה המתועדת שחור על גבי לבן. תוך שימוש
בספרייה המקומית, האנשים האלה שיפצו את הגיליונות
של עצמם, וידעו יותר על המחלות שלהם מכפי שידעתי אני.
סימפטום מסוים של מחלה עתיקה ומתועדת כלשהי עלול לחזור
ולצוץ בכל לילה נתון, והסובל מתאשפז כדי לזכות בחיבוקים ובעירסולים
בחיקו של בית האלוהים.
(סמיואל שם, "בית האלוהים").