• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        פברואר 2017

        דוד רבינרסון, אלכסנדרה ברזובסקי ורינת גבאי-בן-זיו
        עמ' 114-117

        דוד רבינרסון, אלכסנדרה ברזובסקי, רינת גבאי-בן-זיו

        בית החולים ליולדות על שם הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה

        הריון בבטן הוא סיבוך  מילדותי נדיר ביותר, אך גם מסוכן משמעותית – הן לאם והן לעובר. הריון בבטן הוא אתגר אבחוני לא פשוט, ועד לימינו לא מעט הריונות שכאלה אינם מאובחנים. הריון בבטן גורם לשיעור תמותה גבוה הן לאם והן לעובר. שיעור המומים לעובר במצב זה אף הוא גבוה מאוד. כלי האבחון היעילים הם על-שמע ו-MRI. זמינות מכשירים אלו, ובעיקר השני שבהם, דלילה במדינות המתפתחות, ועל כן שיעור ההריונות המתקדמים בבטן גבוה יותר במדינות הללו. עובדה זו קשורה גם בשכיחות גבוהה יותר של רמה חברתית-כלכלית (סוציו-אקונומית) נמוכה, אי פוריות וזיהומי אגן, השכיחים יותר במדינות אלו. הריון ביטני יכול להיות ראשוני – מהשרשה של ביצית בחלל הרחם, או מישני – לאחר הפלה מהחצוצרה או השרשה מחודשת של הריון שנפלט מן הרחם בזמן גרידה או מקרע ברחם. דווח גם על הריונות הטרוטופיים, שבהם אחד או יותר מן העוברים נמצאו במצב של הריון בבטן. הטיפול הוא ניתוח, כשסוגיית הוצאת השליה שנויה במחלוקת. הטיפול במתוטרקסט אם השליה הושארה בחלל הבטן אינו מקובל עוד בימינו. לאחרונה מתפתחת גישה של טיפול שמרני בהריון צעיר בבטן באמצעות הזרקה מונחית על-שמע של KCL ללב העובר. בסקירה זו מובא הניסיון המצטבר בסוגיית הריון בבטן משנת 1946 ועד היום.

        מאי 2016

        יובל קריגר, ירון שהם, אלכסנדר בוגדנוב-ברזובסקי, אלדד זילברשטיין, עמירם שגיא, אברהם לוי, ניר רוזנברג, גיא רובין, דנה אגוזי, יהודה אולמן, יוסף חייק וליאור רוזנברג
        עמ' 281-285

        יובל קריגר1, ירון שהם1, אלכסנדר בוגדנוב-ברזובסקי1, אלדד זילברשטיין1, עמירם שגיא1, אברהם לוי1, ניר רוזנברג2, גיא רובין3, דנה אגוזי4, יהודה אולמן5, יוסף חייק6, ליאור רוזנברג1

        1המחלקה לכירורגיה פלסטית ויחידת הכוויות, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, 2היחידה לכירורגיה פלסטית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, 3המחלקה לאורתופדיה, מרכז רפואי העמק, עפולה, והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה, 4המחלקה לכירורגיה פלסטית, מרכז רפואי קפלן, רחובות, 5המחלקה לכירורגיה פלסטית ואסתטית ויחידת הכוויות, הקריה הרפואית רמב"ם, והפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה, 6המחלקה לכירורגיה פלסטית ויחידת הכוויות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        הקדמה: השיטה הרווחת כיום לכריתה של רקמת נמק בכוויות עמוקות היא הטריה בניתוח. שיטה זו טראומתית, מחייבת חדר ניתוח וצוות מיומן, מלווה באיבוד דם ובירידה בחום גוף המטופל, ומביאה לכריתת שכבה משמעותית של רקמה חיונית שאילו לא נכרתה הייתה עשויה להביא לריפוי באמצעות אפיתליזציה עצמונית, עם צורך מופחת בהשתלת עור משתל עצמי.

        מטרות: לסקור תוצאות שישה מחקרים קליניים שבוצעו בנקסובריד, תכשיר אנזימי להטריית כוויות, תוך התמקדות ביעילות, ברירניות (סלקטיביות) ובטיחות התכשיר, והשפעתו האפשרית על שינוי תפיסת הטיפול המודרני בכוויות.

        שיטות מחקר: מחקרים קליניים שנערכו במרכז הרפואי סורוקה החל משנת 1985 ועד ימינו, במטרה לבחון את ההשפעות של הטריה בתכשיר אנזימי באמצעות נקסובריד בכוויות חום עמוקות.

        תוצאות: במסגרת המחקרים הקליניים הוכללו עד כה מעל 550 נפגעי כוויות עמוקות. ההטריה נמצאה כיעילה במידה דומה ליעילות ההטריה המקובלת כיום אך הזמן להשלמתה היה קצר באופן מובהק בקרב נפגעים שטופלו באמצעות נקסובריד, היה מלווה בירידה מובהקת במעמסה הניתוחית, ירידה בצורך בביצוע אסקרוטומיה בכוויות בידיים, ירידה מובהקת בנוכחות צלקות אזור תורם, ותוצאות ארוכות טווח טובות לפחות כמו בקרב המטופלים שטופלו על פי שיטות ההטריה המקובלות כיום.

        מסקנות: הטיפול בנקסובריד הוכח כיעיל, מהיר, ברירני ובטוח.

        דיון: הגישה הזעיר פולשנית בכוויות מבוססת על הטריה מוקדמת ומהירה באנזימים בעזרת נקסובריד והמשך טיפול בהתאם למצב מיטת הפצע שנותר לאחר ההטריה, תוך ניסיון להביא לריפוי באמצעות אפיתליזציה עצמונית של הדרמיס. התוצאות הנסקרות במאמר זה היוו לאחרונה את הבסיס לאישור הטיפול בנקסובריד להטריית כוויות חום עמוקות במדינות האיחוד האירופאי, על ידי רשות התרופות האירופאית.

        סיכום: גישה זעיר פולשנית היא חלופה לאופן הטיפול הרווח בכוויות.

        הצהרה בדבר ניגוד אינטרסים: פרופ' ליאור רוזנברג מכהן כמנהל הרפואי הראשי של חברת מדיוונד, החברה שפיתחה את נקסובריד, וכיום מייצרת ומשווקת את התכשיר, ד"ר ירון שהם מכהן כמנהל רפואי בחברת מדיוונד, ד"ר יוסף חייק וד"ר גיא רובין מכהנים כיועצים לחברת מדיוונד, לד"ר שהם, ד"ר חייק וד"ר רובין לא היה קשר כלכלי עם חברת מדיוונד בזמן השתתפותם כחוקרים במחקרים הנסקרים במאמר זה.

        דצמבר 2011

        עופר ארנון, אופיר אהרון, אלדד זילברשטיין, אלכסנדר בוגדנוב-ברזובסקי, יובל קריגר, ליאור רוזנברג ואברהים עבדול חלים
        עמ'

        עופר ארנון1, אופיר אהרון2, אלדד זילברשטיין1, אלכסנדר בוגדנוב-ברזובסקי1, יובל קריגר1, ליאור רוזנברג1, אברהים עבדול חלים2

         

        1המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות, המרכז הרפואי סורוקה, באר שבע, ²היחידה להנדסת אלקטרואופטיקה, אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע

         

        רקע: אבחון קליני של שאתות בעור מתבצע על פי קריטריונים תיאורטיים וניסיון קליני. מיעוט מהרופאים מאבחנים באמצעות דרמטוסקופ. מלבד דרמטוסקופיה, האמצעים הלא חודרניים לזיהוי שאתות בעור יקרים ואינם ביישום יומיומי. במטרה לאפשר אבחון לא פולשני אך מדויק של נגעי עור, פיתחנו מכשיר פשוט נייד וזול לזיהוי שאתות בעור. המכשיר מבוסס על איסוף מידע משאתות בעור באמצעות התקני גבישים נוזליים Liquid Crystal Devices  ( (LCD במערכת הנקראת Differential Spectropolarimetric Imaging system (DOSI).

         

        מטרות: בדיקת היתכנות למערכת DOSI שתאפשר אבחון שאתות בעור בצורה לא חודרנית.

         

        שיטות: צילום שאתות בעור לפני הסרתן. התשובות ההיסטולוגיות מהוות בסיס לסיווג השאתות לקבוצות. חיפוש תצורות חזותיות הנשנות בתוך כל קבוצה, מאפיינות את אותה קבוצה ומבדילות אותה מקבוצות אחרות.

         

        תוצאות: הודגמה היתכנות מחקרית להסתייעות במערכת DOSI, אך היא עדיין אינה בשלה ליישום קליני. לא נמצא עדיין מדד סגולי שיאפשר לאפיין שאת ספציפית.

        תוצאות המאפשרות המשך מחקר במערכת DOSI הן: בתמונות נראו מאפיינים לשאתות הממאירות המבדילות אותם משאתות טבות (Benign). הודגמו קשתות ואצבעות גדילה. בשאתות הטבות, תצורת הקשתות ואצבעות הגדילה נראות נמוכות יותר, הקשתות פתוחות יותר ורדיוס העקמומיות שלהן גדול מאשר בשאתות הממאירות.

         

        דיון: יתרון השימוש בהתקני גבישים נוזליים הוא היכולת לבצע מניפולציות על קרן אור, מבלי להשתמש ברכיבים ליצירת תנועה פיזית. מקור האור פולט אורכי גל שונים החודרים לעומקים שונים. פיזור ההשתקפות מהעור נקלט כצירוף של תמונות למצבי הקיטוב השונים. הנוסחה הייחודית לחישוב דפוסי פולריזציה מאפשרת להתגבר על רעשי פיזור ההשתקפות. שילוב התכנון והנוסחה מאפשרים ייצור תמונות שטרם הוצגו בעבר.

         

        מסקנות: הודגמה היתכנות מחקרית ראשונית לשימוש במכשיר DOSI. על מנת ליצור אינדיקאטורים אמינים ליישום אבחוני קליני לשאתות ספציפיות בעור, יש לערוך ניסויים נוספים.

        ירון שהם, ניר רוזנברג, יובל קריגר, אלדד זילברשטיין, עופר ארנון ואלכסנדר בוגדנוב-ברזובסקי
        עמ'

        ירון שהם, ניר רוזנברג, יובל קריגר, אלדד זילברשטיין, עופר ארנון, אלכסנדר בוגדנוב-ברזובסקי 


        המחלקה לכירורגיה פלסטית, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה והפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, באר שבע

         

        המחלה על שם מונדור היא מצב טב של השד, המאופיינת בתרומבופלביטיס שטחית של דופן בית החזה והבטן, ומיוחסת לרוב לתוצאה של ניתוח לסרטן השד או להגדלות שדיים אסתטיות.

         

        Cording, וריאנט של מחלה זו, תואר במספר אזורים אנטומיים. בבית השחי קרוי הממצא תסמונת הקרום האקסילרי (Axillary web syndrome),  והוא נראה לעיתים נדירות לאחר כריתת קשריות לימפה בבית השחי ובדגימה של בלוטת זקיף.

         

        לאחרונה הוצע, שהפתופיזיולוגיה של תסמונת הקרום האקסילרי היא לימפטית במקורה ולא ורידית, כפי שסברו עד כה. לאחר דיון בפרשת חולה ייחודית עם תסמונת הקרום האקסילרי המובאת להלן, אנו סבורים כי הפתופיזיולוגיה קשורה ככל הנראה לפגיעה משולבת, הן של המערכת הלימפטית והן של המערכת הוורידית.

        ספטמבר 1997

        סווטלנה ברזובסקי וארנולד רוזין
        עמ'

        Should Physical Restraints be used in an Acute Geriatric Ward?

         

        Svetlana Barazovski, Arnold Rosin

         

        Geriatric Dept., Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

         

        A prospective study was carried out in an acute geriatric ward to determine the incidence of the use of physical restraints, the reasons for using them and the consequences. Over a period of 8 months an independent observer documented all cases in which a restraint was used and followed them until it was removed. A questionnaire was submitted to the nurses as to why they applied the restraints. 16% of patients had some form of restraint applied, in 2/3 of them for up to half of their stay in the ward. In over 90% of those restrained, functional (Barthel) and cognitive (mini-mental) scores were between 0-5. In unrestrained patients, the functional score was 0-5 in 79% and the cognitive score 0-5 in 72%. The main reason for applying restraints, usually sheets or body binders, was to prevent the patient from falling out of, or slipping from chairs, rather than to stop them from rising out of them. Other important reasons, which overlapped, were to prevent the patient from interfering with nasogastric tubes, catheters, and IV cannulas, each in 1/3 of the group. Restraints were discarded when deterioration did not allow the patient to sit out of bed, to decrease agitation, to allow enteral or parenteral treatment, and in 12%, when there was supervision by the family. Of 33 families interviewed, none opposed application of restraints, and most left the decision to the responsible ward staff. We conclude that restraints cannot be avoided in some acutely ill, old patients with severe physical and mental dysfunction. However, ways should be sought to minimize their use, as recommended in the literature, by demanding from the staff a specific reason, signed agreement of a physician, close follow-up, and favorable environmental conditions such as suitable chairs, occupational activity, and staff cooperation in removing the restraints.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303