תוצאת חיפוש

יהושע שמר^2,1, יפעת עבדי-קורק^3,1

¹אסותא מרכזים רפואיים, תל אביב, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ³בית הספר למדעי הבריאות, אוניברסיטת אריאל

מקצוענות ברפואה מייצגת מערך של ערכים ועקרונות, התנהגויות ויחסים שעומדים בבסיס האמון המתקיים בין החברה לרפואה. בישראל ובעולם, מרבית ההשקעה וההכשרה בתחום המקצוענות ברפואה מתחילה ומסתיימת במהלך הלימודים. אולם הדינמיקה המאפיינת את היחסים חברה-רפואה ומאפייני העולם המודרני מחייבים לימוד וחשיפה מתמשכים, וקיימת ציפייה שארגוני בריאות וספקי שירותים יבטיחו כי עובדיהם ישמרו, יפתחו ויפעלו על פי סטנדרטים של התנהגויות, כישורים וערכים של מקצוענות.

בינואר 2014 נוסד בבית החולים אסותא בית ספר למקצוענות ברפואה, שהוא ייחודי בישראל ובעולם. חזון בית הספר הוא להקנות ולהטמיע את ערכי המקצוענות בארגון לכלל העובדים, וליצור כללים ברורים ושפה אחידה של התנהגות ההולמת ארגון השואף למצוינות. תוכנית הלימוד הראשונית מתמקדת בעקרונות הקשורים ליושרה, זולתנות, חמלה, אחריותיות, זכויות המטופל ותקשורת מטפל-מטופל. שני אלמנטים ייחודיים לתוכנית: הלמידה מועברת על ידי עובדי הארגון עצמו ("מובילי מקצוענות"), והלמידה נעשית בקבוצות הטרוגניות של רופאים, אחיות, טכנאים, פארא-רפואיים, אנשי מינהל ומשק ואחרים שמשתתפים יחד בדיונים. עד כה 1,225 עובדים עברו את הקורס. תוכנית בית הספר למקצוענות מלווה במחקר איכותני וכמותני, שנועד ללמוד על התרבות הארגונית והשינוי שיחול בה.

רוזה גופין, מילכה דונחין

בית-הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית, הסתדרות מדיצינית הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

בתי-הספר מהווים מיסגרת הולמת לאספקת שירות רפואי מונע וקידום בריאות. שירותי הבריאות לתלמיד, אשר מעוגנים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, קוצצו במהלך השנים האחרונות בישראל עד להפרטתם בשנת 2007.

המטרות היו לבדוק את דעותיהם וידיעותיהם של הורים ומורים לגבי מהות השירות, הפנייה אליו והמתכונת המועדפת עליהם להפעלת שירותי הבריאות לתלמיד.

במהלך דצמבר 2006 – ינואר 2007 רואיינו מורים (n=304) והורים של תלמידים מכיתה ב' עד י"ב (n=808) בבתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים בישראל. ההורים אותרו באמצעות חיוג אקראי (שיעור היענות של 63%), והמורים אותרו באמצעות רשימה שהתקבלה ממשרד החינוך (שיעור היענות של 70%).

כשבעים אחוזים מההורים והמורים ידעו ששירותי הבריאות בבתי-הספר מספקים חיסונים, 70% ו-80%, בהתאמה, דיווחו שהם מספקים עזרה ראשונה. רק 8% מההורים ו-13% מהמורים דיווחו שאחות מגיעה לפחות שלוש פעמים בשבוע לבית-הספר, ורובם העדיפו שהיא תבוא כל יום. רוב המרואיינים סברו ששירותי הבריאות לתלמיד עושים עבודה חשובה; כשליש מההורים ו-40% מהמורים העדיפו שכל שירותי הבריאות יסופקו בבתי-הספר על-ידי רופא ואחות; 40% מההורים והמורים רצו שהאחות תספק שירותי ייעוץ ושתכנים נוספים של שירותי בריאות לתלמיד יסופקו על-ידי קופות חולים; ואילו 20% מההורים ו-14% מהמורים העדיפו אפשרויות אחרות.

לסיכום, הורים ומורים דירגו את שירותי הבריאות לתלמיד כבעלי חשיבות, ומוכנים לשקול אפשרויות חלופיות למתכונת הענקת שירותים אלה. יש להביא עובדות אלה בחשבון בעת שניגשים לאירגון מחדש של שירותים אלה.

דן נמט, מיכל פנטנוביץ, אלון אליקים

מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער, המחלקה לרפואת ילדים, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

אורח-חיים בלתי פעיל הוא גורם עיקרי לעלייה בשכיחות ההשמנה בילדים ולסיבוכים הנלווים לה. מאחר שילדים כיום מבצעים פחות פעילות גופנית בשעות אחר הצהרים, גוברת חשיבותה של הפעילות הגופנית בבית-הספר, בזכות יכולתה להעלות את רמת הפעילות של הילדים למשך הפעילות היומית המומלצת הדרושה לשמירה על בריאותם.

המטרות במאמר הנוכחי היו הערכה על-פי תצפיות של רמת הפעילות הגופנית במהלך שיעור חינוך גופני בילדים בגילאי חטיבת הביניים בישראל.

רמת הפעילות במהלך שיעור חינוך גופני הוערכה בעשרים ילדים בעלי משקל גוף תקין (10 בנים / 10 בנות) בשיטת SOFIT לצפייה ישירה. כל ילד הוערך פעמיים בהפרש של שבוע לפחות. ההערכה בוצעה ללא ידיעת הילד המוערך או המורה.

נמצא, כי במהלך שיעור חינוך גופני הנמשך 45 דקות, 5.3±0.94 דקות לא כללו כל פעילות גופנית. כלל התלמידים ביצעו פעילות גופנית מתונה עד עצימה משך 18.4±1.2 דקות (MVPA= הליכה וריצה המהווים 39%). בהתייחס לפעילות מתונה עד עצימה, תלמידים היו פעילים באופן משמעותי יותר מתלמידות (22.03±1.64 דקות לעומת 14.76±1.04 דקות, בהתאמה, P<0.002). משך הפעילות העצימה בכל התלמידים (ריצה קלה ומעלה) היה בממוצע 6.2±0.8 דקות. בתלמידות היה זמן הפעילות העצימה נמוך בהשוואה לתלמידים (4.54±0.51 דקות לעומת 7.89±1.34 דקות, בהתאמה, P<0.03). שישה תלמידים (המהווים 60% מהתלמידים) ואף לא תלמידה אחת (0%) היו ברמת פעילות מתונה עד עצימה במשך מחצית או יותר מזמן השיעור.

לסיכום, תלמידי חטיבת הביניים אשר נבדקו לא השיגו את רמת הפעילות הגופנית המומלצת בשיעור חינוך גופני. הגדלת זמן הפעילות בשיעורי חינוך גופני עשויה לקדם את ניסיונות המניעה והטיפול בהשמנת-יתר בילדים ולסייע בקידום בריאותם.

שבתאי ורסנו (1), עירית גנץ (2), נעמי אלדור (2), מילה גרנקין (3)

(1) היח' לחינוך וטיפול בגנחת, המח' לרפואת ריאות, (2) בית-הספר לסיעוד שליד בית-החולים, (3) היח' לאפידמיולוגיה ומידע רפואי, בית-חולים מאיר, מרכז רפואי ספיר, כפר סבא והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

עישון טבק נרגילה הוא תופעה ידועה בקרב בני-נוער בישראל, טבק הנרגילה טומן בחובו פוטנציאל מסוכן של התמכרות לניקוטין, נזקי עישון נוספים וצריכת סמים.

המטרה העיקרית היתה לבדוק את השכיחות של עישון נרגילה בקרב תלמידי בתי-ספר בישראל ולאפיינה לפי גיל, מין, תדירות, נהגים ועמדות. מטרה משנית היתה להשוות הרגלי עישון סיגריות בקרב אותם תלמידים.

לשם כך הופץ סקר שאלון למילוי עצמי בקרב 388 תלמידי כיתות ד', ט', יא' באזור השרון. על מילוי השאלון, שבוצע בכיתות, פיקחו מורה הכיתה ותלמידי בית-ספר לסיעוד.

מתוצאות הסקר עלה, כי 41% מכלל התלמידים מעשנים נרגילה, זאת מבלי להתחשב בתדירות העישון, וכי 22% מעשנים לפחות כל סופשבוע. עישון נרגילה שכיח פי 3 מעישון סיגריות (14%), והוא נפוץ במידה כמעט שווה בין שני המינים, אולם נמצא כי בנות מעשנות בתדירות גבוהה יותר (מעשנות 'כבדות יותר'). שישה אחוזים ממעשני הנרגילה מוסיפים לעישון גם אלכוהול או סם. הסיבות העיקריות לעישון הן הנאה מהעישון עצמו והאינטימיות שהעישון מעניק במיפגש חברים. מכלל התלמידים 90% סברו שעישון נרגילה אינו נטול סיכונים בריאותיים, אך לפחות 50% סברו כי הוא מזיק פחות מעישון סיגריות.

ארבעים אחוזים מהוריהם של תלמידים המעשנים נרגילה לפחות כל סופשבוע עישנו או מעשנים נרגילה, זאת לעומת 10% מהוריהם של תלמידים שאינם מעשנים. כמו-כן, 23% מהתלמידים המעשנים נרגילה דיווחו כי הם מעשנים בצוותא עם הוריהם.

לסיכום, עישון טבק נרגילה נפוץ מאוד בקרב תלמידי בתי-ספר ברמת החטיבה מכיתות ז' ואילך, ונמצא כי בנות הן מעשנות כבדות יותר. כן קיימת תופעה של הוספת סם ואלכוהול לעישון. התלמידים, וככל הנראה גם הוריהם, סבורים כי עישון נרגילה בטוח הרבה מעישון סיגריות. בכיתות הגבוהות ניכר מעבר מעישון נרגילה לעישון סיגריות. המימצאים האלו מחייבים מעורבות נמרצת ומיידית מצד משרד החינוך ומשרד הבריאות ומהרשות למלחמה בסמים הן בהסברה, מניעה, פיקוח ומעקב, והן במחקר.