תוצאת חיפוש

נטע פרנס¹, שלמה וינטרוב², משה יניב², איתן שגב²

¹המח' לאורתופדיה ב', ²המח' לאורתופדיה ילדים, מרכז רפואי סוראסקי, תל-אביב והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

כף רגל קלובה אידיופתית היא מום מלידה בשלד שכיח ביותר, המתאפיין בעיוות תלת-ממדי של מבנה כף הרגל. הטיפול בכף רגל קלובה אידיופתית הוא נושא שנוי במחלוקת, המהווה אתגר טיפולי בתחום אורתופדיה ילדים. בעבר נחשב מום זה כקשה לטיפול, וחייב לעיתים קרובות ביצוע ניתוח נרחב שכלל שיחרור אחורי פנימי (Medical release) וחיצוני (Lateral release), אך ניתוח מסוג זה גרם לעיוות שיירי, לנוקשות ולכאבים בחלק מהמטופלים.

בשנים האחרונות, עקב אכזבה מהתוצאות ארוכות-הטווח של הניתוח והתקדמות בהבנת הפתולוגיה-אנטומיה של המחלה, הושגה התקדמות ניכרת בשיטות הטיפול השמרניות, שיטת Ponseti והשיטה הצרפתית. כיום, כ-90% מהילדים הנולדים עם כף רגל קלובה עוברים תיקון קוסמטי ותיפקודי משביע-רצון בטיפול שמרני. לסיכום, במאמר הנוכחי נסקרת התפתחות שיטות הטיפול המקובלות כיום בכף הרגל הקלובה, לנוכח ההתקדמות בהבנת המחלה, תוך כדי התוויית דרך טיפול הגיונית ובטוחה.

ערן ממן¹,², משה יניב¹, איתן שגב¹

¹המח’ לאורתופדיה ילדים, בית-חולים לילדים דנה, ²המח’ לאורתופדיה ב’, מרכז רפואי סוראסקי והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

מחלת  פרתסLegg-Calve-Perthes disease (LCPD)  פוגעת בראש עצם הירך הבלתי בשל במהלך הילדות (Immature capital femoral epiphysis)  ונגרמת עקב פגיעה באספקת הדם לראש עצם הירך מסיבה שאינה ידועה. התהליך מוגבל בזמן, אך משאיר את ראש העצם ומיפרק הירך (The femoral head and hip joint) מעוותים עם הגבלה בטווחי התנועה, כתוצאה מכך עלולים להתפתח שינויים ניווניים בעתיד. גיל הופעת המחלה ומידת מעורבות ראש עצם הירך מהווים מדדים פרוגנוסטיים לתוצאה הסופית. הופעה מאוחרת של המחלה נדירה ומבשרת פרוגנוזה גרועה יותר משנית לזמן הקצר הנותר עד לסיום צמיחת השלד ולעיצוב מחדש של המיפרק. הטיפול השמרני אינו יעיל בדרך-כלל ונדרש ניתוח. המטרה בסקירת סיפרות זו היא לעדכן את הקוראים על המחלה תוך התמקדות בהופעתה המאוחרת.

ארנה גייר, עלוית וולף, אליה לוינגר, תגיל ערב, איתן שגב

מח' עיניים, מרכז רפואי כרמל, חיפה

טיפול טרבקולופלסטי ברירני בלייזר (Selective laser trabeculoplasty) (טטב"ב)(1) הוא טיפול חדש להורדת הלחץ בעיניים עם ברקית פתוחת-זווית. תכונות הלייזר מכוונות כך שהוא פוגע רק בתאי הטרבקולום המכילים צבען (פיגמנט) מבלי להרוס את הריקמה שאינה מכילה צבען מסביב.

בעבודה הנוכחית נבדקו באופן פרוספקטיבי התוצאות של 12 חודשי מעקב אחרי טטב”ב שנערך בחולים עם ברקית לא מאוזנת בטיפול בתרופות.

בין מרץ לספטמבר 2004 ביצענו טטב”ב ב-50 חולים (50 עיניים) עם ברקית פתוחת-זווית לא מאוזנת בטיפול בתרופות. הטיפול בוצע בלייזר מסוג ניודימיום – יאג עם תדר כפול, אורך גל 532 במכשיר סלקטרה 0700 של חברת קוהרנט ((Coherent, Inc., Palo Alto, CA. בין 85 ל-90 צריבות  לייזר בוצעו על-פני המחצית (1800) האפית של הזווית. אנרגית הלייזר לצריבה נעה בין 0.6 ל-1.4 מיליגאול. בחולים שהזדקקו לטיפול לייזר נוסף הטיפול בוצע ב-1800 של הזווית שלא טופל. המשך תקופת המעקב החולים קיבלו טיפול לברקית בנדרש. הצלחה של הטיפול הוגדרה כירידה בלחץ של 3 או יותר ממ"כ לאחר טטב”ב וללא תוספת טיפול בתרופות או ניתוח.

הירידה הממוצעת בלחץ הייתה 21% לאחר 6 חודשים ו-21% לאחר 12 חודשים. ההצלחה לאחר 6 חודשים הייתה 66% ולאחר 12 חודשים 55%. ארבעה חולים (8%) לא הגיבו לטטב”ב. בחמש עיניים (10%) הלחץ עלה ב-5 או יותר ממ"כ שעה לאחר הטטב”ב. שיבעה חולים (14%) נזקקו לטטב”ב נוסף.

לסיכום, הטטב”ב מוריד ביעילות את הלחץ בחולי הברקית שאינם מאוזנים בטיפול בתרופות. לכן יש לשקול טטב”ב לפחות באותם החולים שקיימת לגביהם הוריית-נגד לניתוח או המסרבים לעבור ניתוח.

אליה לוינגר, איתן שגב, ארנה גייר

המח' לרפואת עיניים, מרכז רפואי כרמל, חיפה

המטרה במחקר הנדון במאמר זה הייתה לבחון את יעילותו של הלייזר דיוד המועבר לגוף העטרה דרך הלובן, בהורדת הלחץ התוך עיני בחולים עם ברקית עמידה (resistant glaucoma).

למטרה זו נכללו בעבודה 33 חולים עם ברקית מתקדמת ועמידה שאינה מגיבה לשום טיפול תרופתי או לניתוח, ועברו טיפול בלייזר דיוד לגוף העטרה. קרן הלייזר (באורך גל של nM810) הועברה מהמתמר לעין דרך סיב אופטי שבקצהו עיפרון (G-probe), וזה הונח על הלובן במרחק של 1.2 מ"מ מאחורי הגובלת (limbus). הטיפול כלל 45-40 כוויות באנרגיה של 2 וואט (watt) למשך 2 שניות. השפעת הטיפול על הלחץ תוך-עיני, מספר התרופות לברקית להן נזקק החולה כדי לאזן את הלחץ, חדות הראייה וסיבוכים נבדקו בתום שנת מעקב. הצלחת הטיפול הוגדרה כלחץ הנמוך מ-22 ממ"כ עם טיפול תרופתי.

בתום תקופת מעקב של שנה ירד הלחץ התוך-עיני ממוצא של 8.0+- 37.8 ממייכ לפני הטיפול בלייזר דיוד לגוף העטרה ל-9.2+-18.2 ממ"כ (0.05 > p). הטיפול הצליח ב-37% מהחולים. מספר התרופות ירד בממוצע מ- 1.1.+-3.4 לפני הלייזר ל- 1.3 +- 2.4 אחרי הלייזר (p<0.05). חלה החמרה בראייה ב-55% מהחולים לאחר טיפול הלייזר. הסיבוכים האחרים היו מעטים וחולפים, וכללו דימום ודלקת בלישכה הקידמית, היפרדות דמית ותת-לחץ.

לסיכום, לייזר דיוד לגוף העטרה במתווה הטיפולי שנבחר בעבודה זו מפחית את הלחץ התוך-עיני ומספר התרופות הניתנות בחולים עם ברקית קשה שאינה מגיבה לטיפול תרופתי או לניתוח כמקובל. המיגבלה לחולה היא הירידה בראייה הנגרמת בעקבות הטיפול.