תוצאת חיפוש

הקדמה: בעבודות רבות נמצא שסוג התביעה השכיח ביותר בתביעות על רשלנות רפואית הוא "כשל או איחור באבחנה".

מטרות: לזהות מאפיינים הקשורים לנזק משמעותי ומוות באירועים הקשורים לעיכוב באבחנה או כשל באבחון בתביעות על רשלנות רפואית.

שיטת מחקר: נערכה בקרת רשומות של תביעות בגין רשלנות רפואית נגד כללית עקב איחור באבחנה בין השנים 2019-2010. נאספו נתונים דמוגרפיים, נתוני המוסד נגדו הוגשה התביעה, משך העיכוב באבחנה, סוג הטעות, האבחנה השגויה והנכונה, מאפייני הרופא שזיהה את האבחנה הנכונה, ונבדק הקשר בינם לבין חומרת הנזק שנגרם.

תוצאות: נותחו 354 אירועים (60.9% גברים, גיל חציוני 48 שנים). בשליש מהאירועים התביעה הוגשה גם נגד מרפאת הקהילה. האבחנות הנכונות השכיחות ביותר היו מחלות לב וכלי דם (20.6%), זיהום (18.9%), וסרטן (15.8%). ל-37.6% נגרם נזק בינוני, 23.9% – נזק חמור ו-24.8% מתו. בניתוח רב משתנים, הגורמים הקשורים לנזק חמור היו גיל המטופל, אבחנת סרטן או מחלות לב וכלי דם, המחלקה המעורבת (ילדים, פנימית ורפואת המשפחה – בסיכון מוגבר לנזק חמור) ומומחיות הרופא שנדרש לשם קביעת האבחנה (נוירולוגיה ונוירוכירורגיה בסיכון מוגבר לנזק חמור). הגורמים הקשורים למוות היו גיל המטופל, אבחנת סרטן או מחלות לב וכלי דם, מעורבות של המחלקה הפנימית ומומחיות הרופא שנדרש לקביעת האבחנה (כאשר הרופא היה פנימאי הסיכון למוות היה מוגבר).

מסקנות: במחצית מהתביעות על רשלנות הכרוכות באיחור באבחנה או כשל באבחון נגרם נזק חמור או מוות. גורמים הקשורים לנזק הם גיל המטופל, האבחנה, והמומחיות הרפואית המעורבת בתביעה.

דיון: המאמר סוקר פתרונות אפשריים על מנת לצמצם כשל באבחון או איחור באבחנה.

סיכום: חשוב להכיר את נושא הכשל באבחון כגורם משמעותי בתביעות ואת הדרכים להקטנתו.

משה גורדון^1,2, שמואל רשפון^2,3, מאיר גורסקי¹,

¹הפקולטה לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל-אביב, ²משרד הבריאות ,לישכת הבריאות המחוזית חיפה, ³הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, בית-הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

כארבעה אחוזים (4%) מכלל סוגי הסרטן מאובחנים בחלל-הפה ובלוע, וכ-95% מסוגי סרטן אלו הם מסוג סרטן תאי קשקש (Squamous Cell Carcinoma–SCC). שיעור הנפטרים מסרטן חלל-הפה מגיע ל-50%. לאיבחון המוקדם של המחלה נודעת חשיבות גדולה בשיפור סיכויי ההישרדות של החולה. באיבחון של נגע ממאיר בחלל-הפה ובטיפול בו עוסקים רופאים מומחים ברפואת עור, אף-אוזן-גרון, וכן מומחים ברפואת המשפחה, אך גם מומחים ברפואת הפה ובכירורגיה של הפה והלסתות. מדווח במאמר זה על מטופל שהופנה לרופאת עור עקב נגע בצד הלשון שלא נעלם במשך כחודשיים לפני פנייתו.  על-סמך תוצאות של בדיקה קלינית איבחנה הרופאה אפטה ורשמה טיפול בהתאם. לאחר שטיפול זה, שניתן כחודשיים וחצי, לא הועיל, ולאחר בדיקה קלינית נוספת, קבעה הרופאה אבחנה של קנדידה ורשמה טיפול תרופתי מתאים למשך 3 שבועות. המטופל הוזמן לביקורת לאחר השלמת הטיפול. לאחר שלא חל שיפור במצבו למרות הטיפול, פנה החולה לקבל חוות-דעת נוספת. הוא הופנה למומחה בכירורגיה של הפה והלסת. הותקנה ביופסיה ואובחן כי החולה לוקה בסרטן תאי קשקש (להלן סת"ק)¹. הטיפול כלל כריתת שליש מהלשון, קישריות –לימפה ובלוטת הרוק בתת-לסת הימנית. 

במחקר שנבדקו בו תיקי מטופלים בישראל עלה, כי רופאי שיניים היטיבו לאבחן סרטן הפה בשלביו המוקדמים בהשוואה למומחים בתחומי הרפואה הכללית. להערכת המחברים, מומלץ להפנות מטופלים עם נגעים בחלל-הפה, ברפואת הפה או בכירורגיה של הפה והלסתות, ובכך להביא להגדלת סיכויי האיבחון המוקדם של סרטן הפה.