הקדמה
האטה בגדילה תוך-רחמית (Restriction FGR, Fetal Growth) מהווה תופעה שכיחה יחסית (5 עד 10 אחוזים מכלל ההיריונות), כרוכה בסיכון מוגבר לתמותה ולתחלואה לטווח הקצר כתוצאה של מוות תוך-רחמי, היפוקסיה תוך-רחמית, מצוקה עוברית במהלך הלידה, שאיפת מקוניום לריאות, היפוגליקמיה, פוליציטמיה, וסיבוכים מטבוליים נאונטליים אחרים. לטווח הבינוני קיים שיעור מוגבר של שיתוק מוחין, הפרעות למידה וליקויים בתפקוד הקוגניטיבי (1,2). בטווח הארוך, האטה בגדילה התוך-רחמית מעלה את הסיכון להתפתחות מחלות קרדיווסקולריות, יתר לחץ דם, סוכרת, היפרליפדמיה והשמנת יתר בגיל המבוגר. ההאטה בגדילה מייצגת קבוצה רבגונית של עוברים הקטנים לגיל ההיריון וקשורה לאטיולוגיות שונות, לשיטות ניהול היריון שונות ולפרוגנוזה שונה ממקרה למקרה. ב - %50-70 מהעוברים הקטנים לגיל ההיריון, הסיבה היא רקע סביבתי-משפחתי והללו אינם חשופים יותר מעוברים אחרים לסיבוכים תוך- רחמיים או נאונטליים. ככל שנגדיר האטה בגדילה באחוזון נמוך יותר לעקומת גדילה נורמאלית, יגבר הסיכוי לזיהוי תת-הקבוצה המצויה בסיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה.
מטרת נייר עמדה זה היא להמליץ על אופן האבחון והניהול של היריון יחיד החשוד בהאטה בגדילה תוך-רחמית. יש לציין, שעד היום אין הוכחה מדעית חד משמעית שניהול או התערבות כלשהי מורידים את שיעור התמותה, התחלואה והסיבוכים במצב זה זאת מאחר ובחלק מן המקרים הנזק התוך-רחמי כבר נוצר בשלבים המוקדמים של ההיריון.
מהדורת 2025