רקע
שביתת הרעב הקצרה של האסירים הביטחוניים, אשר התקיימה לזמן קצר לפני חודשים מספר בבתי הכלא בישראל, הביאה את הלשכה לאתיקה לדון במעמדו ובתפקידו של הרופא המופקד על בריאותו של שובת הרעב הנמצא באחריותו המקצועית.
מדרך הטבע מדובר בסוגיה חברתית רגישה במיוחד שבה מתנגשים לעתים ערכים נעלים של זכות האדם על גופו מול אלו של עמדות פוליטיות, לאומיות או דתיות ורצון לגבור על השובת בכל מחיר. הואיל ומדובר לרוב באסירים שחירותם ניטלה מהם, מחריפה השאלה האתית הרפואית שבעתיים. בארץ הדילמה קשה אף יותר משום שעקרון "קדושת החיים" גובר, בחלק מהחברה בישראל, על כל ערך אחר, לרבות זה של חירות הפרט.
בתגובה לבקשת המדינה התירה השופטת סירוטה בשנת 1996 להאכיל בכוח קבוצת שובתי רעב מחסידיו של עוזי משולם. בכך סטה בית המשפט מהגישה הביו-אתית המקובלת במערב. בהתנגשות הבלתי נמנעת בין פגיעה בכבודם של האסירים לבין שמירה בכוח על חייהם הכריע בית המשפט בזכות לחיים. (ה.פ. 829/96-א מיום 9.5.1996).
האכלה בכוח של שובת רעב נחשבת לצורה של עינוי. בהצהרת טוקיו משנת 1975 של ה-WORLD MEDICAL ASSOCIATION העוסקת באיסור של השתתפות רופאים בעינויים נאסר גם על הרופאים לקחת חלק בהאכלה כפויה כזו.
אירועים דרמתיים במספר מדינות בעולם – באירלנד, בטורקיה ובדרום אפריקה – שם מתו שובתי רעב שהתמידו בשביתתם, הביאה בשנת 1992 את ההסתדרות הרפואית העולמית לכתוב את הצהרת מדריד העוסקת כולה בתפקידו ובאחריותו של הרופא המטפל בשובת רעב.
בתום הדיון בנושא אימצו חברי הלשכה לאתיקה, בשינויים קלים, את עיקריה של הצהרת מדריד.
נייר עמדה
- שובת רעב הוא אדם כשיר אשר הביע את רצונו שלא לקבל מזון ו/או נוזלים לתקופה בלתי מוגבלת מתוך ידיעה כי הדבר עלול לעלות לו בחייו.
- על הרופא לקבל מידע רפואי מלא על שובת הרעב ולערוך לו בדיקה רפואית מלאה בתחילת שביתת הרעב.
- על הרופא להסביר לשובת הרעב את הסיכונים הכרוכים בשביתה כזו, לרבות החשש כי השביתה עלולה לעלות לו בחייו.
- על הרופא להודיע לשובת אם יהיה מוכן לקבל את בקשתו לסרב לכל מזון ו/או נוזלים לרבות הזנה מלאכותית אם ישקע למצב של חוסר הכרה.
- אסור לרופא להפעיל לחץ מכל סוג שהוא במטרה להניא את שובת הרעב מהמשך שביתתו.
- רופא לא ישתתף בהאכלה בכוח של שובת רעב.
- רשאי שובת הרעב לקבל "דעה רפואית שנייה" ורשאי השובת לבקש כי הרופא השני יהיה זה שיטפל בו. אם שובת הרעב הוא אסיר יתואם עניין זה עם רופא בית הכלא.
- רשאי הרופא להציע לשובת הרעב כי ימשיך טיפול בתרופות, אם קיבל השובת כאלו טרם החל בשביתתו, וכי יסכים לקבל נוזלים במרוצת שביתת הרעב.
- רשאי הרופא לדרוש, במקרים של לחץ סביבתי, לבודד את שובת הרעב מחבריו - השובתים האחרים.
- על הרופא לוודא מדי יום כי השובת מוכן ורוצה להמשיך בשביתתו וכי החלטה זו התקבלה מתוך רצון חופשי ובהיעדר לחץ חיצוני כלשהו.
- על הרופא לוודא מדי יום כיצד רוצה שובת הרעב כי יטפלו בו אם יאבד את הכרתו. הרופא יתעד מידע זה ברשומותיו, ואלה תישמרנה חסויות.
- היה ואיבד שובת הרעב את הכרתו ואינו יכול עוד להביע את רצונו- חופשי הרופא להחליט על פי מיטב הכרתו ומצפונו כיצד להמשיך ולטפל בשובת מתוך שמירה מרבית של עמדותיו ורצונו של השובת כפי שהביע אותן בפניו במהלך השביתה.
- על הרופא להודיע למשפחתו של שובת הרעב על עצם השביתה אלא אם כן נאסר הדבר במפורש על ידי השובת עצמו.