ללשכה לאתיקה הופנתה השאלה: האם נכון שרופא המזהה חשד כלשהו לבעיה רפואית אצל אדם אקראי יפנה מיוזמתו אל אותו אדם, יעיר לו ויזהיר אותו?
מצבים שכאלה, לדוגמא, יכולים להיות כאשר רופא רואה ברחוב גבר עם נקודת חן חשודה למנלומה. האם הוא צריך לעצור את האדם ולהעיר לו על כך?
האם תירואיד מוגדל דורש כי הרופא יפנה לאדם ברחוב וייסב את תשומת ליבו לכך?
היכן עובר הגבול? האם רופא צריך להזהיר נער מתבגר כי טיפול לא נכון בפצעי הבגרות שעל פניו עלול להותיר צלקות? האם יש מקום להתייחס למקרים כגון עישון והשמנת יתר?
מצד אחד עומדים בריאותו של האדם, שיפור רווחתו ואף הצלת חייו. מהצד השני עומדות זכותו לפרטיות ולסודיות והאוטונומיה שלו.
הדיון שהתקיים בלשכה לאתיקה בנושא הציף את האיזון הנדרש בין הערכים השונים, החשובים מאוד כל אחד בפני עצמו.
בדיון עלה כי נדרשות מהרופא רגישות והפעלת שיקול דעת בהחלטתו האם לפנות לאותו אדם, בתלות בחומרת הבעיה ובסיטואציה. מקרה של סכנת חיים, כגון נגע בעור המעלה חשד לסרטן, כמובן חמור בהרבה מהדוגמא של פצעי בגרות העלולים להותיר צלקות אצל בני נוער, שעצם הפנייה אליהם בנושא עלולה להיתפס כפולשנית ומביכה עבורם.
ברור כי הפעלת שיקול הדעת צריכה להיעשות בהתאם לחומרה ולנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ככל שעולה החומרה והסכנה, הנטייה תהיה כמובן ליזום פנייה מצד הרופא – ובקצה הסקאלה מצויים מקרי החירום המידיים, בהם הרופא חייב להגיש עזרה.
במידה שהרופא מחליט לפנות לאדם ביוזמתו, עליו לעשות זאת בצורה עדינה, שתאפשר לאותו אדם שלא לקבל ייעוץ רפואי או טיפול שהוא אינו מעוניין בו, וזאת מתוך הכרה בזכותו לאוטונומיה.
כמו-כן, יש לזכור כי למטופל חופש לבחור את חלופת הטיפול הרפואי שיקבל, ומכאן שעל הפנייה להיות הצעה לגשת ולהיבדק אצל רופא כלשהו, כלומר לאו דווקא אצל הרופא הפונה, ועליה לא להוות ניסיון לשידול או לשכנוע לקבלת טיפול רפואי.
על פנייה שכזו יחולו הכללים לשמירה על פרטיותו של אותו אדם, ומכאן שבשל צנעת הפרט יש לפנות לאותו אדם עצמו ולא לקרוביו או לאנשים אחרים (למעט מקרים בהם מדובר בחסר ישע, קטין וכדומה).
בתום הדיון בלשכה לאתיקה הוחלט כי:
- ככלל, רופא רשאי, אך אינו חייב, להסב את תשומת לבו של עובר אורח לבעיה רפואית.
- רופא ישקול היטב האם יש סיכוי לשיפור איכות חיים ובריאות בבואו להחליט האם להסב תשומת לב של אדם שלא פנה אליו.
- רופא יפעל ברגישות יתרה.
- הרופא יפנה לאדם הזר בפרטיות כאשר אין קהל שומע או צופה.