על-פי חוק שירות העבודה בשעת חירום, מתן שירותי אשפוז והבריאות מוגדרים כשירותים קיומיים.       

לפיכך, לשר הרווחה והשירותים החברתיים נתונה הסמכות, להורות על מתן שירותי בריאות ואשפוז במצב מיוחד בעורף או בעיתות חירום, ולפרסם הנחיות בהתאם.

חוק שירות עבודה בשעת חירום מחייב את כל הרופאים (כמו גם את כלל העובדים האחרים המספקים שירותים קיומיים או חיוניים) העובדים במוסדות רפואיים שהוגדרו כמפעלים חיוניים או כמפעלים למתן שירותים קיומיים להתייצב לשירות העבודה, ואשר טרם הגיעו לגיל פרישה, למעט חייל (בשירות סדיר או מילואים), שוטר, אישה הרה או אישה לפני תום שנה מהמועד שילדה.

החוק מבטל מספר חוקי מגן כמו, חוק חופשה שנתית, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק עבודת נשים ועוד. לפיכך, ניתן, עם פרסום הצו הנ"ל:

• לרתק עובדים (שעליהם חל החוק) באופן פרטני, או את כל עובדי המוסד הרפואי באופן גורף ("מגויסי פנים"). ניתן גם לגייס למוסד החיוני או למוסד המספק שירות קיומי עובד שאינו עובד בו בעת שגרה ("מגויס-חוץ").          
• לבטל חופשות.       
• להעסיק עובדים במשמרות מוארכות. כך, ניתן להעסיק עובדים במשמרות של 12 שעות ללא כל קשר להיקף משרתם בעתות שגרה (וכך, כמובן, גם לגבי עובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם).

בנוסף, בהתאם להוראת מנכ"ל משרד הבריאות, נעצרו נסיעות לחו"ל של עובדי מערכת הבריאות ויצאו הנחיות של מנהלי מחלקות להחזרת צוותים רפואיים השוהים כעת בחו"ל.

כאמור על פי החוק, ומאחר והוכרז מצב מיוחד בעורף החל מיום 7.10.23, שר העבודה הוציא צו ספציפי המאפשר להפעיל את הוראות פרק ד' לחוק כפי שפורט לעיל.

בהוראת האגף לשעת חירום של משרד הבריאות, כאשר ניתנים צווי ריתוק לכל המוסדות והארגונים המספקים שירותי רפואה באזור שהוכרז בו "מצב מיוחד בעורף", ניתן לרתק את כל העובדים במוסדות אלה על פי שיקול מנהל הארגון. המשמעות הינה שסירוב לעבוד בעת ריתוק מקנה עילה לפיטורין.

כאמור, על פי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967, לא ניתן לקרוא לשירות עבודה או  לרתק: חייל, שוטר, אישה הרה או לפני תום שנה אחת אחרי לידתה, גבר ואישה בגיל הפרישה ומעלה.

חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967 פוטר משירות עבודה בעת חירום רק אישה בהריון ואישה שילדה, עד תום שנה לאחר הלידה. עם זאת, קובע החוק גם כי "בקריאה לשירות עבודה של אישה שהיא אם לילדים הנתונים לטיפולה, יובאו בחשבון הקשיים העלולים להיגרם לאישה בטיפולה בילדיה ובדאגה להם", וכי שר העבודה רשאי, "לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת לקבוע בתקנות סוגי אנשים נוספים הפטורים משירות עבודה, פטור כללי או מסויג".
נראה כי במסגרת זו יובאו, אפוא, בחשבון הקשיים המיוחדים של עובדת, אם לילדים קטנים.      

ראו לעניין שאלה זו תשובה בשאלה הבאה המתייחסת לרופאים המועסקים במדינה. לגבי יתר מקומות העסקה, אין תשובה בדין אך במקרים דומים בעבר עובדים שנאלצו להישאר בבית ולשמור על ילדם (עד גיל 14) בעקבות הודעת פיקוד העורף, קיבלו פיצוי כאילו עבדו (כך לדוג' במבצע עופרת יצוקה, או במבצע צוק איתן).

במלחמת המפרץ הוצאו הוראות שעה שהתירו לעובד שהוא הורה לילד עד גיל 14, ושלא נקרא לעבוד על פי חוק שירות עבודה בשעת חירום, להיעדר מהעבודה לצורך השגחה על ילדו, עקב סגירת מוסדות החינוך, זאת בתנאי שההורה השני לא נעדר מעבודתו בזמן מקביל ושמקום העבודה של אחד משני ההורים לא סיפק סידור שהייה לילדי העובדים. בהוראות אלו לא היתה התייחסות להיעדרות בגין בן משפחה חולה.

מרוח ההוראות שהוצאו במלחמת המפרץ, בעופרת יצוקה ומרוח דיני עבודה בעניין היעדרות בגין ילדים ובני משפחה תלויים (בן זוג והורה תלוי), סביר להניח שיוצאו הנחיות מתאימות לנושא זה גם בעתיד, אם וכאשר יוכרז מצב חירום.

אנו מניחים כי במידה והמצב המיוחד בעורף יימשך, יינתנו הנחיות בעניין זה על ידי נציבות שירות המדינה. כל עוד לא ניתנו הנחיות של נציבות שירות המדינה ומצב המיוחד בעורף נמשך, הרופאים נדרשים להתייצב לשירות העבודה בהיותם של שירותי הבריאות שירותים קיומיים.

יש לעקוב אחר הנחיות נציבות שירות המדינה שהיא מוציאה מדי יום. 

יצויין למשל כי במבצע צוק איתן נקבע על ידי נציבות שירות המדינה בקשר לימים מסויימים כי יום העבודה יחושב כיום עבודה מלא לגבי עובד שנעדר מהעבודה לצורך השגחה על ילדו הנמצא עמו, עקב הוראה של פיקוד העורף על סגירת מוסד החינוך או הקייטנה שבו לומד או שוהה הילד ובלבד שבמועד ההיעדרות התקיימו שני תנאים מצטברים:

1. במועד היעדרותו נמצא מוסד החינוך/קייטנה במרחבים שהוגדרו על ידי פיקוד העורף כמרחבים שאינם בשגרה מבחינת הנחיות והתגוננות.
2. מתקיים לגבי העובד אחד מהתנאים הבאים, והוא הצהיר על כך בכתב:
   א.  הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית של העובד או שהעובד הוא הורה יחיד של הילד.
   ב. בן/בת זוגו של העובד הוא עובד או עובד עצמאי, ולא נעדר מעבודתו, מעסקו או עיסוקו במשלח ידו, לצורך השגחה על הילד, ואם בן הזוג אינו עובד או עובד עצמאי- נבצר ממנו להשגיח על הילד.

למתנדב יש כיסוי בגין נזקים העלולים להיגרם לו, במידה והגוף בו הוא מתנדב, מסדיר את הדבר על פי חוק ביטוח הלאומי ובתקנות הביטוח הלאומי (מתנדבים), תשל"ח-1978.

לצורך קבלת התגמולים, על כל מוסד לערוך רשימה מסודרת של מתנדבים באמצעות מילוי טופס הפניה למתנדב (אישור על ביטוח מתנדב במוסד לביטוח לאומי). יש לציין כי הכיסוי הניתן במסגרת תקנות ביטוח הלאומי (מתנדבים) זהה לזכויות נפגעי תאונות עבודה ואינו כפוף למבחן רשלנות.

מתנדבים שייפגעו כתוצאה מאירוע מלחמה או טרור מטופלים גם על-ידי המוסד לביטוח לאומי על-פי חוק התגמולים לנפגעי איבה.

הסדר זה חל על כל הרופאים באשר הם וללא תלות בזהות המעסיק.

נכה הזכאי, עקב אותו מאורע, לתגמול נכות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ובנוסף לאחד התגמולים הבאים, עליו לבחור באחד מהם:

• נכות כללית.
• כל תגמול אחר ממשרד האוצר (למעט פיצויים מגרמניה).
• פיצויים לפי חוק הנזיקין האזרחיים – אם הנכות נגרמה בידי גורם אזרחי.
• פגיעת איבה שהיא גם תאונת עבודה – אם פגיעת האיבה אירעה בשעות העבודה, או בדרך מהבית לעבודה או מהעבודה לבית.

צוותים רפואיים, ללא קשר לזהותו של המעסיק, שיישלחו לתגבר מוסדות רפואיים ממשלתיים, בהוראות המשרד או בהוראת צו או לחילופין מתנדבים, אחריותם המקצועית בשטח בית החולים הממשלתי, תכוסה על ידי הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה ("ענבל").

באשר לצוותים רפואיים עובדי מדינה שישלחו לסייע/לעבוד במוסדות רפואיים של שירותי בריאות כללית - האחריות המקצועית של הרופאים אשר יתנו טיפול רפואי באותם המוסדות, תכוסה על ידי המבטח של אותו מוסד וכן ולהיפך.

לעניין תביעות מתנדבים בעילת רשלנות, "ענבל" תכסה בהתאם לבקשת משרד הבריאות את אחריותם המקצועית של הרופאים המתנדבים באזור הדרום, ככל שאלו נשלחים בהתאם להנחיות והוראות משרד הבריאות לעבודה בכל מקום בו נדרש צורך בצוותים רפואיים.

ככלל, זכאי עובד לשכר רק כשהוא מתייצב לעבודה ומוכן לבצע את תפקידו, או כאשר הוא נעדר מעבודתו בשל סיבה המזכה בתשלום על פי הדין (חופשה שנתית וכו').

משלא התייצב העובד לעבודתו, שלא מהסיבה הנ"ל, הוא איננו זכאי, על פי הדין, לשכרו. כך גם כאשר העובד נעדר מהעבודה היעדרות מלאה או חלקית עקב מצב בטחוני, לרבות עקב הוראות כוחות הביטחון שלא לצאת מהבתים.

יחד עם זאת, ניסיון העבר מלמד שהמעסיקים וארגוני העובדים הגיעו להסדרים, בדיעבד, על תשלום חלקי בגין ימי היעדרות אלה, כמו זקיפת חלק מההיעדרות על חשבון ימי חופשה.

נכון להיום, אין כל מקור נורמטיבי, הסכמי או חוקי המחייב את המעסיק בתשלום שכר לרופאים הנעדרים מן העבודה עקב הנחיות פיקוד העורף.

הסיבות להיעדרות בעת חירום יכולות להיות רבות. אין ספק שהיעדרות בהוראת כוחות הביטחון איננה יכולה להוות עילה לפיטורין. לעומת זאת, היעדרות בשל חשש לצאת מהבתים, שלא בהוראת כוחות הביטחון, או בשל העדר מסגרת חינוכית לילדים וכו' צריכה להיות באישור המעסיק. היעדרות מסיבות אלו שלא באישור המעסיק עלולה להוות עילה לפיטורין.
כמובן שאם הרופא עובד  במקום עבודה בו הוצאו צווי ריתוק המחייבים אותו להתייצב במקום עבודתו, היעדרותו, כמי שחייב בשירות עבודה בשעת חירום תחשב כעבירה פלילית. 
 

לא. על פי החוק אסור למעסיק לפטר עובד שנקרא לשירות מילואים במהלך השירות ובמשך 30 יום לאחריו.

קיצור יום העבודה הוא על חשבון העובד, אך גם בעניין זה ייתכן שארגוני העובדים והמעסיקים יגיעו להסכם בדבר תשלום שכר, גם אם בשלב מאוחר יותר.

בהתאם לחוק חופשה שנתית ולפסיקת בתי הדין לעבודה, קביעת לוח מועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה היא מסמכויות המעביד, וסמכות זו יש להפעיל תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו.

מטרת החופשה השנתית היא מתן אפשרות לעובד לצאת לחופשה על-מנת לאגור כוח, מבלי שיפסיד משכרו.

חוק חופשה שנתית קובע כי תאריך תחילת החופשה יקבע לפחות ארבעה-עשר יום מראש. כמו כן דורש החוק שהחופשה תהיה רצופה, אלא אם העובד והמעביד הגיעו להסכמה אחרת בעניין זה.

לאור כל ההוראות המפורטות לעיל, הוצאה פתאומית לחופשה שנתית לתקופה לא מוגדרת בזמן המלחמה, לא תעמוד בתנאים הקבועים החוק וברוח החוק אשר מייחס משמעות למהות החופשה.

עם זאת, יש לזכור כי הוראותיו של חוק חופשה שנתית חלות רק על חופשה הניתנת מכוח חוק זה, ולא על חופשה עודפת הניתנת מכוחם של התקשי"ר, חוקת העבודה או הסכמים קיבוציים והסכמים אישיים אחרים.

החישוב ייעשה בהתאם לחישוב תגמולי המילואים בכל שירות מילואים: לפי ממוצע כל השכר שקיבל העובד בשלושת החודשים שקדמו לחודש יציאתו למילואים.

בהתאם לצו ההרחבה בעניין קצובת נסיעות, מוגבלת קצובת הנסיעות בתקרה. כל עוד לא הגיע העובד לתקרה האמורה, והוצאות הנסיעה שלו לעבודה עלו בעקבות העתקת המגורים, זכאי הרופא לתוספת לקצובה, אך רק עד לתקרה הקבועה בצו ההרחבה.